בפרשת לך לך מסופר על שלושה מזבחות שבנה אברהם:
המזבח הראשון בעקבות הבטחת הארץ והזרע. הקב"ה נגלה לאברהם ומבטיח לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בעקבות הבשורה הזאת "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית י"ב, ז).
המזבח השני - במקום שבין בית אל ובין העי. "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל... ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית י"ב, ח'). חז"ל קושרים את המזבח הזה לתפילה על העתיד להתרחש במקום, כאשר בני ישראל ייכשלו בעוון עכן באזור העי.
המזבח השלישי - בחברון. "ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (בראשית י"ג, י"ח). לאחר שהקב"ה מצווה את אברהם להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה ומבטיח לו אותה.
שלושת המזבחות נראים במבט ראשון דומים: בכל אחד מהם נאמר שאברהם בנה מזבח לה'. אולם חז"ל מבחינים בין מטרותיהם, וננסה להבין מדוע יש צורך בשלושתם ומהו החידוש המיוחד של כל אחד.
מדוע רש"י מסביר את שני המזבחות הראשונים, אך אינו מסביר את השלישי?
על המזבח הראשון רש"י כותב שאברהם בנה אותו "על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל". על המזבח השני רש"י מסביר שאברהם צפה ברוח הקודש שבניו עתידים להיכשל בעוון עכן, והתפלל עליהם. אבל על המזבח השלישי, שנבנה לאחר הציווי להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, רש"י אינו מסביר לשם מה נבנה. לכאורה, דווקא כאן היה מקום להסביר: האם המזבח נבנה כדי להודות לה' על הבטחת הארץ? האם הוא קשור לזכייתו של אברהם בארץ? או שמא הייתה לו מטרה אחרת? אם רש"י רואה צורך לפרש את מטרתם של שני המזבחות הראשונים, מדוע הוא שותק דווקא בנוגע לשלישי?
משיחותיו של הרבי מליובביץ' לומדים שהשתיקה של רש"י משמעותית.
המזבח השלישי אינו נועד לתועלת מסוימת של אברהם, אפילו לא לתועלת רוחנית חשובה. מטרתו היא עצם העבודה לה', לשם כבודו בלבד. בשני המזבחות הראשונים אפשר להצביע על צורך מסוים שהוביל לבנייתם. במזבח השלישי, לעומת זאת, אין צורך להוסיף מטרה פרטית, משום שהחידוש הוא עצם בניית המזבח לה'.
המזבח הראשון נבנה בעקבות בשורת הזרע ובשורת הארץ. אברהם אינו פועל רק מתוך רצון לקבל דבר לעצמו. הוא מכיר בטובה שהקב"ה מבטיח לו, ומגיב בבניית מזבח לה'. ובכל זאת, עבודת ה' בשלב הזה קשורה לדבר שהאדם מקבל: הבטחה, ברכה, קיום והמשכיות. הקבלה הזו היא בעצם מדרגה של מה שמופיע בדברי חז"ל ביחס לעבודת הקרבנות ונקרה בשם "מזין". הקשר לעבודת ה' מעניק לאדם חיים ומשמעות. האדם מקיים מצוות, לומד תורה ומתפלל, ובכך מקבל חיות רוחנית. אפשר להבין זאת גם בחיי היום-יום: אדם מתפלל על פרנסה, מבקש בריאות, מודה על הולדת ילד או על הצלחה. הוא מכיר בתלותו בקב"ה, פונה אליו ומבטא את הקשר עמו.
המזבח השני נבנה בסמוך לעי, ועליו אומר רש"י: "נתנבא שעתידין בניו להיכשל שם על עוון עכן והתפלל שם עליהם". בשונה מן המזבח הראשון, שבו ראשון אברהם מגיב לבשורה טובה. במזבח השני הוא מתפלל על צרה רוחנית עתידית, על כישלון של בניו ועל הצורך בתיקון. הסיפור שאליו רומז רש"י מופיע בספר יהושע, בפרק ז'. לאחר כיבוש יריחו, בני ישראל נכשלים במלחמה נגד העי בעקבות חטאו של עכן. הכישלון מגלה שיש בעיה רוחנית ומוסרית שצריך להתמודד עמה. אברהם צופה את העתיד ומתפלל על צאצאיו, כדי שלא ייכשלו. כאן עבודת ה' אינה מתמקדת בקבלת טובה, אלא במניעת נפילה, בהתמודדות עם חטא ובבקשת כפרה. זוהי המדרגה שבה המושגים "מזיח" ו"מכפר" כדברי חז"ל על הקרבנות. הכוונה היא לעבודת ה' שמסלקת ומתקנת עניינים בלתי רצויים, ומביאה לכפרה על חטאים.
ההבדל בין שני המזבחות הראשונים מתחדד. במזבח הראשון - האדם פונה אל ה' בקשר לטובה ולברכה שהוא מקבל. במזבח השני - האדם פונה אל ה' מתוך דאגה לחסרונות, לחטאים ולצורך בתיקון. זו מדרגה גבוהה יותר במובן מסוים, מפני שהאדם אינו מחפש רק לקבל טוב, אלא גם מוכן להכיר במה שאינו טוב ולפעול לתיקונו. הדבר נכון גם בעבודת האדם הפרטית. יש הבדל בין תפילה שבה אדם מבקש הצלחה, לבין חשבון נפש שבו הוא בוחן את מעשיו, מכיר בטעות ומבקש לתקן אותה. אבל גם כאן, העבודה עדיין קשורה במידה מסוימת לתועלתו האישית של האדם. הוא מבקש שהחיסרון יתוקן, שהחטא יתכפר ושהקשר שלו עם הקב"ה יתחדש.
המזבח השלישי הוא עבודת ה' לשמו בלבד וזהו בעצם החידוש המרכזי. לאחר שאברהם מקיים את הציווי להתהלך בארץ, כתוב "ויבן שם מזבח לה'" (בראשית י"ג, י"ח). אין כאן בשורה חדשה שהתקבלה באותו רגע, ואין בפסוק תיאור של תפילה על חטא או על צרה עתידית. גם רש"י אינו מציין מטרה מיוחדת למזבח הזה. ולא מפני שהמזבח השלישי חסר משמעות. להפך, היעדר המטרה הפרטית הוא עצמו משמעותו. אברהם בונה מזבח לה' משום שהוא רוצה לעבוד את ה'. לא כדי לקבל ברכה, לא כדי להינצל מצרה, ואפילו לא כדי לזכות בכפרה רוחנית. אלא הוא עושה זאת לכבוד הקב"ה בלבד.
כדי להבין את המדרגה הזאת, נקשר את קרבן העולה, שנשרף כולו על המזבח לה'. בקרבנות אחרים יש חלקים שנאכלים על ידי הכוהנים או הבעלים. לעומת זאת, העולה מוקטרת כולה לה', מלבד העור הניתן לכוהנים. השיחה משתמשת בכך כסמל לעבודת ה' שבה האדם אינו מעמיד במרכז את מה שהוא מקבל, אלא את כבודו של הקב"ה. כמובן האדם רשאי לבקש בריאות, פרנסה או כפרה, אבל החידוש הוא שאפשר להגיע למדרגה שבה האדם עובד את ה' לא מפני שהוא מצפה לתמורה, אלא מפני שכך הוא רצון ה'. כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק י', הלכה ב) "ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת". כלומר, האדם עובד את הקב"ה משום שזהו רצונו. זהו ההבדל בין עבודת ה' כאמצעי להשגת דבר חשוב, לבין עבודת ה' כמטרה בפני עצמה.
מדוע המדרגה הזו - עבודת ה' לשמו - נחשבת גבוהה יותר? הרי גם תפילה על כפרה היא עבודה לשם שמים, וגם מי שמודה לה' על ברכה אינו בהכרח פועל מתוך אינטרס אישי? התשובה היא שמדובר בסדר של התקדמות בעבודת ה'. במדרגה הראשונה, האדם קשור לקב"ה דרך הטוב שהוא מקבל ממנו. במדרגה השנייה, האדם קשור לקב"ה גם דרך הרצון לתקן את מה שפגום ולהסיר את מה שמפריע לקשר. במדרגה השלישית, מרכז הכובד עובר מן האדם אל הקב"ה: האדם אינו שואל רק מה הוא צריך לקבל או מה עליו לתקן, אלא מהו רצון ה' וכיצד הוא יכול למלא אותו.
חז"ל מלמדים את העיקרון מעשה אבות סימן לבנים. מעשי האבות מניחים יסודות בעבודת עם ישראל לדורות. שלושת המזבחות של אברהם מבטאים שלושה יסודות כלליים בעבודת ה': הראשון - בשורת הזרע והארץ - קבלת חיות, ברכה וטובה. השני - תפילה על כישלון עתידי - תיקון, תשובה וכפרה. השלישי - מזבח לה' ללא מטרה פרטית מפורשת - עבודה לשם שמים בלבד.
המדרגה השלישית אינה מבטלת את השתיים הראשונות, אלא נותנת להן עומק נוסף. אפשר לבקש ברכה ולהודות עליה, אפשר להתפלל על כפרה ולבקש תיקון, ובכל זאת לשאוף לכך שהקשר עם הקב"ה לא יהיה תלוי רק במה שאנחנו מקבלים ממנו. השאלה אינה רק "מה אני מקבל מעבודת ה'?", אלא גם "האם אני מוכן לעשות את רצון ה' מפני שזהו רצונו?". ככל שהאדם מצליח להעביר את מרכז הכובד מן התועלת האישית אל רצון ה', כך עבודתו מבטאת קשר עמוק יותר עם הקב"ה.