הקב"ה מבטיח לאברהם שכר גדול, מוציא אותו החוצה ואומר לו:"הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (פסוק ה') ואז נאמר "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית ט"ו, ו)

מה מיוחד באמונה הזאת? הרי הקב"ה בעצמו הבטיח לאברהם שיהיו לו צאצאים!

לפי רש"י אברהם חשב את הבטחת הקב"ה לצדקה ולזכות מצד הקב"ה, כלומר, אברהם האמין שהקב"ה יקיים את הבטחתו וייטיב עמו.
רמב"ן מבאר שאברהם האמין בה', והקב"ה החשיב לו את האמונה הזאת לצדקה ולזכות. חשוב לשים לב: יש כאן הבדל בשאלה מי הוא הנושא של המילה "ויחשבה" - אברהם או הקב"ה?

בדרך כלל, המילה "צדקה", מתקשרת לנו עם נתינת כסף לעני. אולם כאן, לפי פירוש הרמב"ן, אין מדובר בנתינת כסף, אלא בזכות רוחנית שהקב"ה מייחס לאברהם. הפסוק מלמד אותנו על ערכה של האמונה: אברהם לא ראה עדיין את התגשמות ההבטחה, אבל הוא סמך על הקב"ה.

יש הבדל בין אדם שמאמין רק לאחר שהוא רואה את התוצאה, לבין אדם שמסוגל לתת אמון גם כשהתמונה עדיין אינה שלמה.

אברהם אבינו ניצב מול מציאות שנראתה מנוגדת להבטחה: הוא היה ללא ילדים, ובכל זאת האמין בדבר ה'.

האמונה אינה בהכרח הידיעה כיצד ומתי תבוא הישועה. לפעמים היא היכולת לסמוך על הקב"ה גם כשעדיין איננו רואים כיצד ההבטחה תתקיים.